מהו תהליך הפיתוח ההיסטורי של טכנולוגיית חישול צינורות?

ההיסטוריה של טכנולוגיית חישול אביזרי צינורות ארוכה מאוד, וניתן לייחס את הרעיון המרכזי שלה לתקופה הניאוליתית, כאשר בני האדם החלו להשתמש במתכות.
שלב ראשון: חישול ידני עתיק
מסוף התקופה הנאוליתית ועד לסביבות שנת 2000 לפני הספירה, סין כבר יישמה טכניקות חישול קר לייצור כלים. על ידי ליטוש מתכות טבעיות כמו נחושת אדומה וברזל מטאורי ביד ליצירת כלים וכלי נשק, זו הייתה הצורה הפרימיטיבית ביותר של דפורמציה פלסטית.
שלב שני: הכנסת כוח מכני
לאחר המאה ה-14, כוח בעלי חיים וכוח מים שימשו להפעלת פטישי נפילה.
בשנת 1842 הומצא פטיש הקיטור הראשון בבריטניה, וסימן את כניסת הזיוף לעידן המכונות הממונעות.
מקור הכוח התפתח מכוח אנושי לכוחות טבע וכוח קיטור, מה ששיפור משמעותית את יכולת החילוף.
שלב שלישי: היווצרות ופיתוח של טכניקות חישול מודרניות
עד סוף המאה ה-19, נקבעו הקטגוריות הבסיסיות של מכונות חישול מודרניות (כגון פטישי קיטור ומכבשים).
באמצע וסוף המאה ה-19, האחים מאנסמן המציאו את שיטת הניקוב האלכסונית, שקידמה את ייצור צינורות פלדה חלקים ואביזרי צנרת אחרים.
בתחילת המאה ה-20, חישול במות חמות התפתח במהירות כדי לענות על דרישות תעשיית הרכב.
באמצע המאה ה-20, תהליכים יעילים ומדויקים כמו חישול קר וחישול מדויק אומצו באופן נרחב.
רמת המיכון והאוטומציה גברה; תהליכים מיוחדים (כגון פירסינג בגלגול אלכסוני לאביזרי צנרת) צצו; והחלה המרדף אחר שיטות עיבוד חיתוך מדויקות, יעילות ומינימליות.
שלב רביעי: דיוק ואוטומציה עכשוויים
מאמצע המאה ה-20 ועד ימינו, מגמות הפיתוח הנוכחיות.
יישום מעמיק של טכנולוגיות מחשב ואוטומציה; פיתוח תהליכים חדשים כגון חישול מדויק וחישול איזותרמי; חתירה לייצור גמיש כדי להסתגל לייצור רב-מגוני ובקבוצות קטנות.